החלטה בתיק בש"פ 1709/04

           הוראת סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (פסד"פ) מסמיכה "שוטר לתפוש חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". מוסיפה וקובעת הוראת סעיף 34 לפסד"פ, כי "על-פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית-משפט השלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית-המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו". שתי הוראות-חוק אלו הן הוראות החוק העיקריות האמורות להדריך אותנו בענייננו עתה.

2.        היה זה ביום 18.12.03, ששופטת בית-משפט השלום בחיפה, השופטת ניצה שרון, חתמה על צו חיפוש ולפיו הוסמכה המשטרה "לתפוש כל חפץ ו/או מכונה ו/או מיסמך המשמש למשחקי מזל אסורים והימורים..." במקום עיסקה של המשיבה. צו החיפוש ניתן על-פי בקשתה של המשטרה, בקשה בה נכתב כי במקום העסק האמור נערכים "משחקי מזל אסורים והימורים". בעקבות צו בית-המשפט ערכה המשטרה חיפוש במקום עיסקה של המשיבה ובחיפוש זה תפשה חפצים שונים, בכללם מערכת מחשב.

3.        כהוראת סעיף 34 לפסד"פ פנתה המשיבה לבית-משפט השלום בחיפה וביקשה כי יושבו לה החפצים אשר נתפשו בידי המשטרה. בית-משפט השלום (מפי סגן הנשיא, השופט אהוד רקם) נדרש לבקשה והחליט שלא להיעתר לה. בהחלטתו קבע בית-המשפט, לאחר שעיין בתיק החקירה של המשטרה, כי "קיימות ראיות לכאורה ויסוד סביר להניח כי במקום מתנהלים משחקים אסורים" (סעיף 5.4.2 להחלטה), וכי "לצורך ההחלטה בבקשה שבפני די ביסוד סביר כאמור". בהמשך החלטתו (בסעיף 7.5.2 להחלטה) מוסיף בית-משפט השלום וקובע כלהלן:

לאור חומר החקירה שהוצג לפני, שוכנעתי כי קיים יסוד סביר לחשד כי במקום מתנהלים משחקים אסורים שיש בהם משום הפרת הוראותיו של חוק העונשין, וכן הפרת תנאיי פסק-דינו של כב' השופט ברלינר (עת"מ 1089/03 90 הכדורים נ' מפקד מחוז הצפון (טרם פורסם)).

בנסיבות אלה, האינטרס של טובת הציבור ומניעת הישנות ביצוע העבירות (לכאורה), מצדיק את המשך החזקת התפוסים, על-ידי המשטרה, חרף הפגיעה בזכויותיה הקנייניות של המבקשת.

סוף דבר, כאמור: בית-המשפט החליט לדחות את בקשתה של המשיבה לעניין החפצים שנתפשו בידי המשטרה, ובה-בעת הוסיף והחליט להחזיר לה, כנגד ערבות, כספים שנתפשו בעת החיפוש.

4.        המשיבה עררה לפני בית-המשפט המחוזי על החלטתו של בית-משפט השלום, וכאן נתהפכה הקערה על-פיה. בית-המשפט (מפי השופטת ברכה בר-זיו) החליט כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום "בכל הנוגע לקיומו של יסוד סביר לחשד כי במועדון המערערת [המשיבה שלפנינו] מתנהלים משחקים אסורים, שיש בהם משום הפרת חוק העונשין". יחד עם זאת, כך סבר בית-המשפט, "עקרון המידתיות מחייב החזרת התפוש לידי המערערת [המשיבה שלפנינו]". בית-המשפט המחוזי החליט אפוא כי יש להסתפק ב"חלופת מעצר" והורה להחזיר את החפצים למשיבה בתנאים אלה ואחרים שקבע.

5.        כהוראת סעיף 38א(ב) לפסד"פ, הגישה המדינה בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית-המשפט המחוזי, היא הבקשה המונחת עתה לפניי. ביום ראשון, 22.2.04, שמעתי טיעונים מפי באי-כוח בעלי-הדין, ואני מחליט להיעתר לבקשת המדינה וליתן בידה רשות ערר כבקשתה. כן מחליט אני לדון בבקשה שלפניי כבערר לאחר שניתנה בו רשות.

6.        באי-כוח בעלי-הדין טענו לפניי טענות רבות ושונות, ואולם חוששני כי התיק אינו בשל עדיין למתן החלטה בו. שני טעמים עיקריים בדבר ועתה אעמוד עליהם, אחד לאחד.

7.        אשר לטעם האחד: כפי שראינו לעיל, ביקשה המשטרה לחפש בחצרי המשיבה, ומוסיפה היא לבקש להמשיך ולהחזיק בחפצים שתפשה במקום, על-יסוד טענה שיש לה "יסוד סביר להניח" כי באותם חפצים "נעברה, או עומדים לעבור, עבירה...". וביתר דיוק: כי החפצים שבהם מדובר שימשו ואמורים לשמש למשחקי מזל ולהימורים האסורים על-פי חוק. בית-משפט השלום שוכנע כי יש אמנם יסוד סביר להנחת המשטרה, ובית-המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום. והנה, בא-כוח המשיבה, עו"ד רויטגרונד, טוען בחום ובלהט כי הנחה זו שבית-משפט השלום ובית-משפט המחוזי עשו יסוד להחלטותיהם, אין לה אחיזה בחומר הראיות שהובא לפניהם. לטענתו, המשחקים שמשוחקים בבית-העסק של המשיבה, משחקים חוקיים הם - אין הם משחקי מזל ואין הם הימורים אסורים - ומכאן שזכאית היא המשיבה לבוא אל-שלה ולקבל בחזרה את החפצים שנלקחו ממנה. לשון אחר: לטענת בא-כוחה של המשיבה לא היה, ואין - כלשונה של הוראת סעיף 32(א) לפסד"פ - יסוד סביר להניח כי בחפצים שנתפשו נעברה או עומדים לעבור עבירה.

8.        טענה זו יש בה טעם, הגם שלא ידעתי אם נכונה היא. הנה כי-כן, לא מצאתי, לא בהחלטתו של בית-משפט השלום ולא בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, הסבר וטעם כיצד הוסקה המסקנה שיש "יסוד סביר להניח" - כלשונה של הוראת סעיף 32(א) לפסד"פ - כי החפצים שנתפשו נעברה בהם, או עומדים לעבור בהם, עבירה. הנמקה חסרה מן הספר והנמקה זו יש להשלים בהחלטה. לעניין זה, למשל, רשאי בית-המשפט לצפות בקלטת המצורפת לתיק המשטרה, לעיין בחומר הראיות שנאסף אל תיק המשטרה, להסתמך על החלטות שניתנו במקרים דומים, ועל יסוד כל אלה להחליט כי נתקיים אותו "יסוד סביר" הנדרש בהוראת סעיף 32(א) שלחוק. משיושלם הצורך השלמה, יהא הנושא בשל להחלטה.

9.        אשר לטעם האחר: בית-המשפט המחוזי, כאמור, אימץ את קביעתו של בית-משפט השלום כי נתקיים אותו "יסוד סביר" לעניין ניהולם של משחקים אסורים, אך הוסיף והחליט כי עקרון המידתיות מחייב, לטעמו, החזרת התפוש לידי המערערת. קביעה זו שקבע בית-המשפט המחוזי נתקשיתי לקבלה. אם אמנם היה לה למשטרה יסוד סביר להניח כי בחפצים שנתפשו עומדים לעבור עבירה - מן הטעם כי עברו בהם כבר עבירה - כיצד זה שבית-המשפט החליט, על יסוד עקרון המידתיות, כי יש להשיב את החפצים למשיבה? אכן, אחד התנאים שקבע בית-המשפט המחוזי לשחרור החפצים למשיבה היה זה, ש"לא ייעשה במערכת המחשב כל שימוש למשחקים אסורים". ואולם תנאי זה הוא בבחינת תנאי המסכל את עצמו, ומשני טעמים: ראשית לכל, והוא עיקר: טענת המשיבה היא כי המשחקים המשוחקים במקום - משחקים מותרים הם; דהיינו, אליבא דמשיבה רשאית היא להמשיך ולנהל את העסק כפי שניהלה אותו עד כה. אם אלה הם פני הדברים, מה הועילו חכמים בתקנתם, והרי כמו לא עשינו ולא-כלום. שנית, תנאי זה עומד בסתירה להנחת היסוד, שלפיה יש "יסוד סביר להניח כי באותו חפץ... עומדים לעבור עבירה". משידענו כי יש יסוד סביר להניח כי בחפצים שנתפשו נעברה עבירה, והרי הנחה זו היא הנחת היסוד שעל-פיה החליט בית-משפט השלום והוסיף והחליט בית-המשפט המחוזי; ומשיודעים אנו כי המשיבה עומדת לעשות בעתיד אותם מעשים שעשתה בעבר, ואשר על-פי הנחת היסוד מעשי עבירה הם; כיצד זה שבית-המשפט מחליט על שחרור אותם חפצים למשיבה? קושייה זו צורכת הבהרה וגם הבהרה זו חסרה לנו.

10.      הנה כי-כן, לא נוכל להכריע בערר שלפנינו עד לאחר שיוחלט בשני הנושאים שעמדנו עליהם לעיל, ולעניין זה אין מנוס אלא להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי.

11.      אני מחליט אפוא להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי, להחלטה בשני הנושאים שעמדתי עליהם לעיל. בדיון בשני נושאים אלה יהיה בית-המשפט המחוזי רשאי, כמובן, להחזיר את הדיון לבית-משפט השלום, לבירור נושאים אלה ואחרים, הכל כפי שייראה לו. משיחליט בית-המשפט כמבוקש, יעשו באי-כוח בעלי-הדין את הנדרש וההחלטה ועימה הפרוטוקול וכל המיסמכים שהוגשו כראיות לבית-המשפט יועברו אליי. משנגיע לכאן אקבע מועד להשלמת טיעונים מטעם באי-כוח בעלי-הדין.

12. כאמור בהחלטתי מיום 18.2.04, אני מחליט להוסיף ולעכב את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 16.2.04, עד להחלטה בערר המונח לפניי.

היום, ב' באדר תשנ"ד (23.2.04).

ש   ו   פ   ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: